יוהנסבורג היא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בדרום אפריקה, ומרכז הסחר והכלכלה של המדינה. היא גם בירת פרובינציות חאוטנג (הכוללת בעיקר את יוהנסבורג, פרטוריה ופרבריהן). באופן לא-רשמי יוהנסבורג היא הבירה הפיננסית של המדינה, ומקום מושב הבורסה לניירות ערך הגדולה באפריקה.

שטחה האדיר של העיר – 1,644 קמ”ר (כפליים שטחה של ניו יורק, ופי 1.5 שיטחה של לוס אנג’לס), הופך אותה לאחת הערים הגדולות בעולם מבחינת שטח גיאוגרפי. שטח גדול זה נובע, בין היתר, מסיפוח אדמיניסטרטיבי של פרברים, ערי לוויין ועיירות סמוכים שבעבר היו רשויות עצמאיות, וכן שטחי פארקים ויערות ביניהם. כתוצאה מכך, צפיפות האוכלוסייה בה נמוכה יחסית לכרכים גדולים.

היסטוריה
יוהנסבורג נוסדה על ידי מתיישבים בורים בשנת 1886, עם גילוי מרבצי הזהב בריף ה”וויטוואטרסראנד” (Witwatersrand). השמועה על גילוי הזהב באזור עשתה כנפיים, ועיירת הכורים הקטנה גדלה במהירות עם הגעתם של רבבות מהגרים משאר אזורי הארץ והעולם במסגרת “בהלת הזהב”. יוהנסבורג, כיתר שטחי הבורים, נכבשה ע”י הבריטים במלחמת הבורים השנייה (1899-1902), ונשארה בשליטתם עד שהעניקו הבריטים עצמאות לדרום אפריקה בשנת 1910. עם קבלת העצמאות, מוסדה ויועלה כריית הזהב תוך התפתחותה והתעשרותה של העיר, ואגב ניצול מחפיר של כוח עבודה שחור שהגיע מכל רחבי המדינה והיבשת. תחת שלטון האפרטהייד, נאסר על כוח העבודה השחור לגור בתחומי העיר, והוקמו עבורם עיירות עובדים בפאתי העיר. הידועה והגדולה בהם סווטו – Soweto, שהייתה חממה לגידול דור ההתנגדות למשטר האפרטהייד, ביניהם נלסון מנדלה, וזירת התנגשויות בין השלטון הלבן לשחורים. לאחר סיום האפרטהייד בתחילת שנות ה-90, בוטלה ההפרדה הממוסדת באזורי המגורים, ועיירות השחורים מוזגו לתוך שטח העיר.

כלכלה
יוהנסבורג היא המרכז הכלכלי והפיננסי של דרום אפריקה, ומייצרת כ-16% מהתמ”ג של המדינה. היסטורית התבססה כלכלת העיר על כריית זהב, והיום ממוקמים מכרות הזהב בסביבותיה, מחוץ לתחומי העיר עצמה, כאשר רק מטות חברות הכרייה ממוקמים בה. גם תעשיות נוספות ממוקמות ביוהנסבורג וסביבותיה, וכן מרכזי מרבית מרכזי הבנקים והסקטור הפיננסי. כעיר סחר מרכזית, נודעת יוהנסבורג בקניוני הענק שבה, המתחרים בגדולים בקניוני צפון אמריקה. תיירות אינה ענף כלכלי משמעותי בעיר, והיא משמשת בעיקר תחנת מעבר לתיירים הרבים העוברים בה בדרכם ליתר אתרי דרום אפריקה.

פשיעה
יוהנסבורג סובלת מבעיית פשע קשה, שהידרדרה בעיקר עם סיום משטר האפרטהייד בעקבות ביטול ההפרדה הגזעית באזורי המחייה והתרת הרסן השלטוני. אזור מרכז העיר, בעבר ליבה הכלכלי והפיננסי של המדינה, הפך להיות מסוכן במיוחד והאוכלוסייה הלבנה הדירה רגליה ממנו, והקימה מרכזי עסקים אלטרנטיביים בפרברים הצפוניים האמידים. הפשיעה נובעת בעיקר ממניעים כלכליים, לא פוליטיים או גזעיים, ובניגוד לאמונה רווחת – קורבנותיה העיקריים הם דווקא בקרב האוכלוסייה השחורה, לא האוכלוסייה הלבנה שבידיה האמצעים הכלכליים להקיף עצמה בהגנה הנדרשת כתחליף לאוזלת ידה של המשטרה.

בשנים האחרונות עושות ממשלת דרום אפריקה ועיריית יוהנסבורג מאמיצים אדירים לטפל בבעיית הפשיעה ולהפיח חזרה חיים ועסקים במרכז ההיסטורי של העיר.

עדכון בנושא זה: ישנן שמועות האומרות שראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודולף ג’וליאני
יגיע ליוהנסבורג לייעץ לעירייה ולממשלה בנושא מיגור הפשע.

עדכון נוסף: הוא לא יגיע.

עדכון נוסף: הוא לא יגיע!

ראו סטטיסטיקת הפשיעה בדרא”פ, לפי מחוזות.
לאתר הרשמי של משטרת דרום אפריקה.

אוכלוסיית דרום אפריקה מגוונת בהרכבה הגזעי והאתני.

לפי מפקד 2001, ההרכב הגזעי כדלקמן:

79% שחורים
9.6% לבנים
8.9% צבעונים
2.5% אסייתים

השחורים אינם מיקשה הומוגנית, אלא בני שבטים אפריקאים שונים מאזורי המדינה השונים, בעלי תרבויות שונות ושפות שונות. בנוסף, הגיעו לדרום אפריקה על פני השנים מהגרים רבים מיתר חלקי היבשת השחורה, שנמשכו לעושרה היחסי של המדינה. מבין השחורים, אחת הקבוצות האתניות הגדולות והדומיננטיות היא בני הזולו.
את הלבנים נוהגים על פי רוב לחלק לשתי קבוצות משנה: דוברי אנגלית ודוברי אפריקאנס (הנקראים גם אפריקאנרים או בורים). דוברי האפריקאנס הם בעיקר צאצאי מתיישבים הולנדים, גרמנים, בלגים וצרפתים מראשוני המתיישבים במאה ה-17 וה-18. דוברי האנגלית הם בעיקר צאצאי קולוניאלים בריטים מהמאה ה-19, שאליהם הצטרפו מהגרים מארצות אירופה השונות במהלך המאה ה-20 (ובכלל זה יהודים רבים).
הצבעונים הם בני תערובת גזעים שונים, ללא מאפיין אתני ברור. שורשיהם, לרוב, בצאצאי יחסי ניצול מיני בין האיכרים הבורים לבנות עבדיהם האפריקנים והאסייתים. הם ברובם דוברים את שפת האפריקאנס כשפת אם.

קבוצת האסייתים מונה בעיקר הודים, צאצאי עבדים שהובאו מהודו במאה ה-19.

מבחינה דתית, 77% מתושבי דרום אפריקה הם נוצרים (ברובם פרוטסטנטים), והיתר מוסלמים, הינדים, יהודים ואחרים.

הגיאוגרפיה של דרום אפריקה
דרום אפריקה יושבת על כל הקצה הדרומי של אפריקה, עם קו חוף ארוך ממזרח, דרום ומערב. היא גובלת בשני אוקיינוסים – האוקיינוס ההודי והאוקיינוס האטלנטי. אזורי האקלים מגוונים, ונעים בין בין מדברי, סובטרופי, ים תיכוני והררי. גם הטופוגרפיה מגוונת.
החלק הפנימי של דרום אפריקה הוא ה “קארו” – רמה הררית גדולת ממדים ומאוכלסת בדלילות, שחלקה הצפון מערבי יבש ומדברי (אזור מדבר קלהארי). החוף המזרחי, לעומת זאת, עתיר משקעים, לח ומאופיין באקלים וצמחייה דמויי טרופיים. אזורי החוף הדרומיים מאופיינים באקלים ים תיכוני עם חורף גשום וקיץ יבש. אזור זה מתאים במיוחד לגידול וייצור תעשיית ייצור היין של דרום אפריקה. האזור מתאפיין ברוחות עזות לפרקים בכל עונות השנה, במיוחד באזור כף התקווה הטובה – מקום בו היסטורית נטרפו ספינות רבות (במקורו נקרא “כף הסערות”).
בחלקה הצפוני של המדינה אזור ה”הייוולט” (Highvelt) המשתרע ממזרח ליוהנסבורג ועד גבול מוזמביק. זוהי רמה בגבהים משתנים. שבחלקה המזרחי הטמפרטורות גבוהות במיוחד ויוצרות את פני השטח האפריקאים הטיפוסיים, עם הצמחייה וחיות הבר האופייניים. במזרח ההייוולט הרי דראקנסברג, שבחורף יוצרים תנאי סקי מוגבלים.
טמפרטורות קיצוניות – עשויות לנוע בין 50°C (מדבר קלהארי בקיץ) לבין 15°Cמתחת לאפס (האזורים ההרריים בחורף).